אנחנו חיים בתקופה בה אנשים מבטאים את מחשבותיהם או מתארים את מעלליהם במילים ומשגרים אותן בלחיצת כפתור למאות עד מאות אלפי אנשים. לעתים דבריהם פוגעים באחרים. חלקם מגיבים חזרה בכעס, חלקם מסירים מרשימת ה"חברים" וחלקם מפסיקים לעקוב. יותר קל לכתוב מילים נוקבות כאשר איננו עומדים במציאות מול הצד שקורא/שומע אותן.
באופן פרדוקסלי, אנחנו חיים גם בתקופה שצריך להזהר בה כי יש סביבנו אנשים רגישים, כאלה שחוו טראומות, ואלה עלולות להתעורר עם קריאת מילותינו. על כן, בתחילת חלק מהפוסטים המפורסמים בקבוצות מסוימות (אליהן אנשים בחרו להשתייך) מפורסמת "אזהרת טריגר". הדבר דומה לאזהרות בסרטים על גיל הצפייה המומלץ, אך פה מדובר על ציון התוכן שעלול לפגוע. מטרת המזהיר היא לא לעורר טראומה מודחקת בקוראיו. מצד אחד, אנשים רוצים לבטא את עצמם בצורה הכי אותנטית, אך מצד שני האותנטיות שלהם עלולה לפגוע באחר.
מי שקורא.ת את מה שאני כותב מספיק זמן, יודע.ת שזה אחד מהמנגנונים הגורמים להדחקה בילדות. למשל, הילדה רוצה להביע עצב, אך לא רוצה להעיק על אמא שגם כך קשה לה (כי היא זקוקה לאהבתה). עם זאת, פה מדובר באנשים מבוגרים הכותבים למבוגרים אחרים.
א.נשים הסובלים מכאב כרוני מנסים ככל יכולתם לא לעורר התקף כאב בעצמם, ומצד שני גם לא להעיק על סביבתם. כאשר אנחנו מייצרים סביבה כמה שיותר סטרילית מכאב עבור עצמנו ועבור אחרים אנחנו משמרים את עוצמתו של הכאב. אם אמשיל את הכאב לצפצוף של גלאי עשן (המח) המופעל חדשות לבקרים ממשאית המעשנת בעוברה ברחוב, אזי רב האנשים ינסו "להסיט את המשאית ממסלולה" כדי שהכאב לא יופעל.
אנשים שסובלים מכאב גופני יכולים לפנות לטיפול במגע מכוון מגע/דיקור של נקודות טריגר. אלה לרוב נקודות של כניסות גידים בגוף שלחיצה או דיקור שלהם עלולים לעורר כאב. מדוע אנשים הסובלים מכאב פונים למטפל שיכאיב להם יותר? אני מאמין שמגע בטוח של מטפל בכאב מביא ריפוי לאו דווקא דרך המימד הפיזי, אלא על ידי חווית כאב אחרת, מתוך מקום בטוח.
על מנת להרפא מכאב אנחנו מעוניינים לאפשר לכאב להתעורר ולהתבונן בו אחרת ממה שהורגלנו, מתוך סקרנות ובטחון, ולא מתוך פחד. להזהר מטריגרים יכול לעבוד לתקופה קצרה, אך אלה ימשיכו לצוץ והכאב ישוב ויתעורר. כדוגמת גלאי העשן, במקום להרחיק את המשאית אני מזמין אתכם לכייל מחדש הגלאי למצב שבו הוא פחות רגיש, מצב שבו יתריע על שריפות, אך לא על משאיות.
