ב-3 בספטמבר 1967 עברו בשבדיה מנסיעה בצד שמאל של הכביש לנסיעה בצד ימין. שבדיה רצתה "ליישר קו" עם המדינות סביבה דנמרק, פינלנד ונורבגיה שכבר נסעו בצד שמאל. בתמונה ניתן לראות מה קרה באותו היום בכבישי שבדיה.
הייתי אמור לטוס עם משפחתי לאנגליה בסוכות. לצערי, טיסתנו בוטלה ברגע האחרון והזמנו במקומה טיסה לקפריסין. בשתי המדינות נוהגים בצד שמאל. אולם, בעוד שכלל לא עלה בדעתי לנהוג באנגליה, קפריסין הרגישה יותר קרובה אלינו תרבותית הרגשתי מספיק בטוח מספיק. אני ומשפחתי מתקשים לשהות במקום אחד לחופשת בטן-גב, וכך נהגתי מדי יום בקפריסין.
חשבתם פעם כמה זה מורכב לנהוג בכלי רכב? כמה חישובים המח שלנו עושה מדי שניה כדי שנשרוד בתוך קופסת הפח הזו ונגיע למחוז חפצינו? נסו להזכר כיצד חשתם בשיעור הראשון ללימודי נהיגה, כמה היה קשה להתנהל בעצמכם. והנה, זה כבר אינטואיטיבי ואתם על "נהג אוטומטי". עדיין לא תמיד מדייקים תמיד בחניה או בנסיעה ברברס (לפחות אני), אבל סך הכל תאונות קורות לעתים נדירות.
קיבלתי את המכונית מחברת ההשכרה. בחרתי ברכב אוטומטי כדי לא להכניס את מערכת העצבים שלי לדריכות יתר. קודם כל פתחתי את הדלת הלא נכונה (כי הנהג יושב מימין). לבסוף, התיישבתי וחיפשתי את החגורה בצד הלא נכון. כבר בפניה החוצה מהחניה אותתי עם המגבים (כי גם מוטות האיתות והמגבים הפוכים). תופעות אלה חזרו בשלושה ימים הראשונים עד שהמח התרגל.
הפניות ימינה הן המורכבות יותר בנהיגה בצד שמאל. הסתכלתי כמה פעמים לוודא שלא מגיע כלי רכב משני הכיוונים, והיה יותר מורכב לתפוס מהיכן עלול להגיח כלי רכב כשהכביש היה ריק. אשתי שישבה לשמאלי כל הזמן חששה שאדפוק את הצד השמאלי של המכונית. פעם אחת כמעט הצלחתי ועליתי על מדרכה. אנחנו רגילים להעריך את רוחב הרכב מצד ימין ופתאום נדרשים להעריך את רוחבו גם מצד שמאל. למרות שזה רוחב די סטנדרטי נקודת ההתייחסות היא שונה ולא ברורה. כשאתה כל כך מורגל בנהיגה בימין לפעמים נדמה לך בנהיגה בכביש צר שהנתיב הנגדי מימינך הוא השוליים שלך (מנגנון שתואר פה בעבר ונקרא predictive coding).
בתור הולך רגל זה אף יותר מסוכן כי אתה פחות דרוך. בעוד ילדים מורגלים מגיל צעיר שחציית כביש היא דבר מסוכן, למבוגרים מדובר בעניין שבשגרה. בחיפה פעם כמעט נדרסתי ע"י המטרונית שהתכוונתי לחצות מעבר חציה באור אדום ביום שבת. הכביש נראה ריק ולא הבנתי שהמטרונית השקטה מגיעה מהכיוון ההפוך לנתיב. בתור הולך רגל אתה צריך להזכר כל פעם להסתכל קודם כל ימינה כשאתה במדינה הנוהגת בצד שמאל (יש הרבה אנשים שמצאו כך את מותם).
עם כל זאת, חוץ מהצד של מושב הנהג ומוטות המגבים והאיתות האוטו די דומה. ההתמרורים זהים וכל שיטת הנהיגה היא זהה, רק הפוכה. יש עדיין מעברי חציה ורמזורים, ולא פחות חשוב מכוניות אחרות שיודעות כיצד נוסעים ומדגימות את הדרך (מה שלא היה בשבדיה באותו היום ב-1967). כל אלה משרים גם בטחון מסוים, שאתה יודע מה עושים בכביש.
איך כל זה קשור לכאב כרוני? כאב כרוני הוא סוג של הרגל של המח. בנוסף, הורגלנו מגיל צעיר לכך שכאב = נזק או סכנה בדרך לנזק. תארו לכם שעשרים שנה צעדתם ודרכתם בצורה מסוימת (אולי בצליעה) בשל אבחנה X שקשורה לכף הרגל שמעוררת אצלכם כאב ואתם חוששים לפגוע בה. יום אחד רופא חדש אומר לכם – "האבחנה X שנתנו לך היתה שגויה, אין לך כל בעיה בכף הרגל, את.ה יכול.ה לדרוך רגיל". מהו הרגיל עבורכם? אותה הליכה שאימצתם לאורך השנים. כעת עליכם להתאמץ כדי לשנות אותה.
זוהי דרישה לא פשוטה, ללכת שוב "רגיל". עם זאת, אתם יודעים שזה לטובתכם, יכול להיות שהכאב באמת יחלוף. אתם עדיין קצת מהססים כי אולי הרופא הזה בעצמו שוגה. אם השינוי יעשה בבת אחת כמו בשבדיה ב-1967 זה עלול ליצור כאוס במערכת וכאב גדול יותר. לא חייבים להאמין לרופא ב-100%, אבל אתם מוכנים לתת הזדמנות. כיצד יוצרים שינוי כזה?
אם זה קשה בהתחלה רק נדמיין את עצמנו הולכים אחרת. בהמשך נלך כך רק במסגרת הבית שלנו. בהמשך אולי גם נצא החוצה וננסה את ההליכה הישנה-חדשה גם שם. נכון, יכול להיות שניפול בדרך, אבל כדי לשנות הרגל חייבים לנסות. גם הסביבה אולי לא תדע כיצד "לעכל" את ההתנהגות החדשה. נדע להסביר שאנחנו בתהליך של שינוי הרגלים.
לאט-לאט המח יקלוט את השינוי. הוא יבין שהכאב נולד מפרשנות לא נכונה שלו. הוא יפחית את אותות הכאב. מדי פעם טריגרים יגרמו לו להפעיל את הכאב מחדש. אם לא נפחד, הכאב יבוא לבקר רק לעתים רחוקות וגם אז נדע כיצד להתמודד איתו.
להפתעתי, גם כשחזרתי לארץ אותתי מדי פעם עם המגבים. ההרגל הישן היה מוטמע מספיק חזק והחדש נעלם לו תוך יומיים. תוך התאמת השינויים לקצב שלכם – שינוי הרגל הכאב אפשרי בהחלט. המח יכול להעלים את ההרגל, להזכר במה שהיה לפני כן ולהוביל אתכם לחיים חדשים ללא כאב.
