פורים הוא חג של שמחה, אך גם של תחפושות והסתרה. אבל מה קורה כשאנחנו מסתירים לא רק את זהותנו, אלא גם את הרגשות שלנו? האם מתחת לשמחה המוקרנת החוצה מסתתרים עוד רגשות שאיננו רוצים שאחרים יכירו בנו?
רובנו מכירים את סיפורו של ברוס באנר, דמות הקומיקס של מדען מופנם שהופך לענק הירוק כאשר הוא כועס. באנר הוא דוגמה קיצונית לאופן שבו הדחקת רגשות עלולה להוביל להתפרצות בלתי נשלטת. אני זוכר שכילד ראיתי את חוסר השליטה הקיימת בתוך הכעס של באנר בתור משהו שלילי. הענק היה בעל כח אדיר וכוונותיו היו טובות, אבל הוא לא ידע כיצד לתעל אותו בצורה מיטבית. כילד הערצתי את הכח ורדיפת הצדק שלו, אך גם ריחמתי עליו. כמו אצל הענק הירוק הדחקת רגשות (repression, תהליך לא מודע) עלולה לגרום לנזק, ואף להביא לכאב פיזי.
ברוס באנר: סיפור של הדחקה
בקומיקס הענק הירוק (The incredible hulk) מתואר ברוס באנר כמי שגדל עם אב מתעלל, מה שגרם לו לפתח מנגנון הדחקה חזק. הוא למד להסתיר את רגשותיו, במיוחד כעס ופחד, כדי לשרוד את ילדותו הקשה. כך אנחנו עושים במקרים קלים יותר. אנחנו מתנהגים כ"ילדים טובים", מחייכים ושותקים גם לנוכח עוולות שנעשות לנו. הדחקה הופכת למנגנון השרדות גם לאחר שמתבגרים והסכנה כבר חלפה.
כאשר באנר נחשף לקרינת גמא, היא לא רק שינתה את גופו, אלא גם את נפשו. הקרינה שיחררה את הרגשות המודחקים שלו, ויצרה את הענק הירוק. הענק הירוק הוא הביטוי הפיזי של הכעס והפחד שבאנר הדחיק כל חייו.
הדחקת רגשות וכאב נוירופלסטי
כאב נוירופלסטי (שמות נוספים: נוציפלסטי / TMS) הוא סוג של כאב כרוני שאינו נובע מנזק לרקמות או למערכת העצבים, אלא משינויים באופן שבו המוח מעבד את האותות מהגוף ומתהליכי למידה. הדחקת רגשות "שליליים" כמו כעס, פחד, עצב, בושה ואשמה, עלולה להוביל לשינויים אלו, ולגרום לכאב כרוני.
במקרה של באנר, הדחקת הרגשות שלו לא רק יצרה את הענק הירוק, אלא גם גרמה לו לסבול מכאב פיזי ונפשי מתמיד. חלק מכאבו הפיזי נגרם מהמאבק הפנימי שלו, ומהניסיון שלו לשלוט בענק הירוק ולמנוע את הנזק שהוא עלול לגרום.
מה אפשר ללמוד מהענק הירוק?
סיפורו של הענק הירוק מלמד אותנו שאי אפשר להדחיק את הרגשות שלנו לנצח. תחילה, יתכן והאסטרטגיה הזו (שאינו בוחרים בה, היא אינה מודעת) עובדת וחיינו סה"כ עוברים בטוב. אולם, בסופו של דבר, החיים מפגישים אותנו עם רגשות "שליליים". אני רושם "שליליים" במרכאות כי רגשות אלה הם לא רעים, אלא חיוניים להשרדותנו. למשל, כעס נועד להציב גבולות, אשמה כדי למנוע מאיתנו לפגוע באחר ועצב כדי שאחרים יבואו לעזרתנו. הרגשות הללו לבסוף ימצאו דרך להתבטא, ולפעמים זה יהיה בצורת כאב. ד"ר ג'ון סארנו טען שהכאב נועד להסיח את דעתנו מאותם רגשות. הוא אמר כי המח סבור שהכאב הפיזי עדיף על הרגשי.
הצורה בה התבטא הענק הירוק אכן לא היתה מיטבית. עם זאת, אין זה אומר שכעס מביא לאובדן שליטה ולנזק או שאסור לנו לכעוס. המסקנה המתבקשת היא דווקא כן לכעוס ולהציב גבולות ברורים ביומיום כדי לא לצבור רגשות ולהגיע למצב של התפרצות (גם של כאב). בתהליך עבודה עם כאב נוירופלסטי נרצה ללמוד ראשית לחוות את הרגשות. כשאני התחלתי בעצמי לגלות את עולם הרגש האמנתי לתומי שאין בי כעס או עצב. שהתחלתי להפתח גיליתי עולם ומלואו, וגם גיליתי שהרגשות מהם נמנעתי לא נוראיים כל כך. לאחר חווית הרגשות נרצה גם לבטא אותם בצורה בטוחה. בשלב ראשון זה בכלל לא יהיה אל מול מושא הרגשות, אלא על הדף או לבד בחדר או ברכב.
כמעט לסיום, שאלה/משימה לפורים – אם הכעס/עצב/פחד/בושה/אשמה שלי היו מקבלים דמות (כל רגש דמות אחרת) – איך הם היו נראים? מה הם היו אומרים? מה חשוב להם לומר לי או לעולם?
הבן הצעיר שלי לאחרונה מביא את הענק הירוק שבו כמעט מדי יום בבית. אז חיפשנו אותו למיקי מאוס. צירפתי פה תמונה עדכנית מתהלוכה של הגן שלו (עם הסתרת פני הילדים). הענק הירוק עדיין פופולרי.
חג פורים יכול לתת דרור לאותם חלקים שבנו שאין להם מקום בשגרה. חשוב קודם כל להכיר שהם קיימים וגם זקוקים לביטוי. חג שמח!